הבנה של רגשות לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית

ניקח, לדוגמא, את הנושא של פחד או חרדה, ונראה איך הפסיכולוגיה הבודהיסטית יכולה לעזור לנו לטפל בו.
רובינו סובלים מחרדות או פחד במידה זו או אחרת בתקופות שונות של חיינו.
לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית, יש מצב שהחרדות עולות כמניפולציה שאנחנו עושים על עצמנו, כדי לא לראות דברים שלא נוח לנו לראות. אולי אנחנו נמצאים במערכות יחסים מגבילות, מסרסות ומנוונות, או שבצורה אחרת אנחנו מגבילים ומנוונים את עצמנו ואת חיינו בשעה שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לפעול בצורה אחרת.
אם היינו מעזים פשוט להתבונן בדברים – כפי שלומדים לעשות עי פסיכותרפיה בודהיסטית, היינו יכולים לחוות את הפחד, ובכל זאת לפעול, במקום לסבול מחרדות שתהיינה תירוץ עבורינו שלא לפעול ולשנות את חיינו לטובה.
 

יישום של פסיכולוגיה בודהיסטית כדי להרגיש טוב יותר

ב'דרך החיים של הבודהיסטוה' של שנטידווה - אחד מספרי הקודש המפורסמים של המסורת הבודהיסטית ואוצר תבונה של פסיכולוגיה בודהיסטית, כתוב שאם יש ביכולתנו לעשות דבר מה בנוגע למשהו שמדאיג אותנו, הרי שאין מה להצטער ולדאוג, צריך פשוט לקום ולעשות. מאידך, אם אין ביכולתנו לעשות עוד מאום, גם אז אין לנו מה להצטער, לדאוג או להרגיש אשמים, משום שבמילא אנחנו לא יכולים לעשות כלום.
בכל מקרה, כמו שאומרים אצלינו – לא בוכים על חלב שנשפך.
אם יש עדיין ביכולתנו לשנות את פני הדברים, מן הראוי שנעשה זאת – נתנצל, נתקן, ונפעל לשיפור המצב, או לחליפין – נפעל למרות הפחד, ונשיג את מה שאנחנו רוצים.
הבעיה, שאז לפעמים מתעוררת אשמה – במודע או שלא במודע.
 

איך לומדים להרגיש אשמים לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית

אשמה מבוססת על האמונה שלנו בכך שמישהו או משהו יכולים להיות 'בסדר או 'לא בסדר', ובדרך כלל – אנחנו פוחדים או כועסים על אנשים אחרים שהם 'לא בסדר', או מרגישים אשמים על כך ש'אני לא בסדר' או 'לא הייתי בסדר'.
לפעמים אנחנו בעצמנו הגענו לרעיון ה'גאוני' הזה, ולפעמים אנשים אחרים הטמיעו אותו בתוכנו או שיכנעו אותנו בכך. בכל מקרה, אנחנו מרגישים רע בגלל משהו שכבר קרה בעבר או על האופן שבו הננו בהווה, כמו שבמקרה של פחד אנחנו מרגישים רע ופוחדים בגלל משהו שבכלל עוד לא קרה או על האופן שבו הננו בהווה.
פסיכולוגיה בודהיסטית היא צורת מחשבה שמאפשרת לנו לראות שהדברים הם פשוט כמו שהם. אנחנו לאו דווקא אשמים או לא, אלא הדברים הם פשוט ככה, ולנו יש בחירה איך לפעול מנקודה זו ואילך.
 

פסיכולוגיה בודהיסטית לגבי דיכאון

לפעמים מרגישים כבדות בגלל רגשות אשם, ולפעמים הסיבה לכבדות היא דיכאון, עצב או אבל.
דיכאון יכול להיות גם סוג של אבל - זמן שאדם נוטל לעצמו כדי להתאבל ולהצטער על אובדן של אדם אהוב, מערכת יחסים מעצימה, מצב מסויים שהיטיב עמנו, וכד'. הפסיכולוגיה הבודהיסטית תקרא לזה פשוט להרגיש את מה שיש, להיות עם מה שיש, במקום לנסות לברוח ממה שיש וממה שמרגישים.
תקופת דיכאון, אבל והחלמה הינה אחד הדברים הטובים והמחזקים שיכול אדם להעניק לעצמו, ועדיף להקדיש לרגשות אלה זמן מיוחד, כדוגמת שעת טיפול שבועית, תירגול רוחני, וכד'.
רגשות שכאלה הינם שונים במובחן מרגשות אשם.
 

בחירה חופשית בפסיכולוגיה בודהיסטית

פסיכולוגיה בודהיסטית דוגלת בבחירה חופשית. לכן, אין 'צריך' ואין 'אסור', יש רק 'אפשר'. אפשר לבחור את הדרך היותר קלה והיותר מיטיבה, להתנהג בדרך שעוזרת לנו ולאחרים, ולחיות טוב יותר, ואפשר לבחור בדרך היותר ארוכה, הכרוכה ביותר סבל לנו ולאחרים. זה לא 'חטא' ואין אלוהים שנותן עונשים, זו פשוט קרמה רעה. בכך מקרה, כל הבחירות מקובלות ולגיטימיות.
 
אם איננו מסכימים לרעיון החופש והבחירה החופשית בפסיכולוגיה הבודהיסטית, משמע - שאנו מאמינים כי נולדנו להתנהג באופן מסויים, שנקבע על-ידי גורמים החיצוניים לנו - כדוגמת התורה, המוסר, ההורים, הגורל, או המקריות. במלים אחרות: אין חופש, אין בחירה, וכולנו אמורים להתנהג כרובוטים בתוך מסגרת מצומצמת ומוכתבת מראש ומבחוץ.
 
אם מקובל עלינו רעיון הבחירה החופשית כמו בפסיכולוגיה הבודהיסטית, אזי גם המעשה הנורא ביותר שעשינו הינו בגדר 'טעות' ולא בגדר 'חטא', אולי טעות נוראה, אבל טעות – שנובעת מחוסר הבנה לגבי טבע המציאות ולגבי מה יעשה לנו טוב בטווח הארוך. טעויות הינן חלק בלתי נפרד מן החיים ומתהליך הלמידה, ורק אנשים שאינם פועלים, שאינם לומדים, ושאינם חיים אינם עושים טעויות. כל בחירה כרוכה בטעות אפשרית, ואם אנחנו מעוניינים לחיות ולפעול בחיינו מן ההכרח הוא שנרשה לעצמנו גם לטעות.
 

פסיכולוגיה בודהיסטית: תרגיל להגברת השמחה

פסיכולוגיה בודהיסטית מאמינה בתרגול. המילה מדיטציה בטיבטית משמעה 'להתרגל'. אנחנו מתרגלים, עד שאנחנו מתרגלים, עד שהתפיסות של פסיכולוגיה בודהיסטית הופכות להרגל.
תרגיל נחמד לדוגמא, שיכול לעזור לך לחיות טוב יותר עם כל רגש שהוא בחייך, הוא להחליט שפעם ביום, למשך 5 דקות, אנחנו מקדישים זמן כדי להתרגל למה שאנחנו מרגישים. כדאי מאוד לכוון את השעון מראש, כדי שלא נהיה עסוקים בלהסתכל כמה זמן עבר. פשוט יושבים ושמים לב למה שאנחנו מרגישים. לפעמים לא מרגישים כלום – אפילו במשך הרבה זמן, ולפעמים פתאום באה הצפה רגשית. הרעיון הוא להשאר מאוזנים ורגועים, ופשוט להרגיש את מה שמרגישים. הרעיון של פסיכולוגיה בודהיסטית הוא שאנחנו ננהל את המציאות שלנו, במקום שהרגשות שלנו ינהלו אותנו.
הרבה פעמים קשה לנו למצוא את השביל שמחבר אותנו לרגשות שלנו, או שלהיפך – אנחנו פוחדים מההצפות הרגשיות.
אם קורה דבר כזה, אני ממליצה ללכת לכמה פגישות למורה שילמד אותנו פשוט לחוות, כדי שהחיים שלנו יהפכו לחוויה טובה.
 
שיהיה בהצלחה,
© מיכל רון, מאי 2004