עקדת יצחק בפרשת וירא

פרשת וירא כוללת את הפרקים י"ח עד כ"ב בספר בראשית, וההפטרה לאותה שבת היא חלק ממחזור סיפורי אלישע, מלכים ב' פרק ד', הכולל את סיפור האשה השונמית.
פרשת וירא כוללת את הסיפור על המלאכים המבקרים את אברהם ושרה, ומבטיחים להם בן, הלא הוא יצחק. לאחר מכן מספרת הפרשה את סיפור סדום ועמורה, ועל הויכוח של אברהם עם ה' על חייהם של 'הרשעים' שם. בסוף הפרשה מורה ה' לאברהם להקריב את יצחק – סיפור הידוע כעקדת יצחק.
ההפטרה מספרת את סיפור האשה השונמית. אלישע בא לבקר את אותה אשה ומבטיח לה בן. היא אכן יולדת בן, אך לאחר מכן הוא מת, וכמו יצחק שזכה בחייו בחזרה, כך גם אלישע משיב לחיים את בנה של האשה השונמית.
מן ההפטרה אנחנו למדים כי התמודדות עם אובדן ילד עומד במרכז עניינה של פרשת השבוע.
 

עקדת יצחק: התמודדות עם אבדן ילד

אבדן ילד הוא האסון הגדול ביותר שעלול לקרות לאדם, ולכן בחר המחבר של עקדת יצחק דווקא בנושא זה כדי לדון בעיקרי האמונה היהודית.
פרשנות השוואתית לסיפור עקדת יצחק מראה שגם בתרבויות אחרות, סיפורים המלמדים על התמודדות עם אבדן ילד באים לדון בעיקרי האמונה ולהדגיש אותם.
 

התמודדות עם אבדן ילד בבודהיזם – לעומת עקדת יצחק

אחד הסיפורים המפורסמים על הבודהא מספר על אשה ששכלה את בנה היחידי (כמו יצחק, וכמו בנה של השונמית, שהיו אף הם בנים יחידים). אותה אשה לא היתה מסוגלת להתמודד עם אבדן הילד, וסרבה להכיר במותו. היא חיפשה אדם שיוכל לעזור לה להשיב את הילד שלה לחיים. בסופו של דבר הגיעה אותה אשה אל הבודהא, כשבנה המת בידיה. הבודהא הבטיח לה להשיב את בנה לחיים לאחר שתביא לו גרגר חרדל (ובחלק מהמקורות גרגר של שומשום) מבית שלא נפטר בו שום אדם.
האשה הלכה וחיפשה בין כל בתי הכפר. בכל הבתים שמחו לעזור לה ורצו להעניק לה את גרגר החרדל, אך בכל בית גם נאמר לה שמישהו מת – האב, הבן, האם, הסב.
בסופו של דבר חזרה אותה האשה אל הבודהא, לאחר שלמדה את אחד מבסיסי התפיסה הבודהיסטית – שכולנו בני חלוף. אניצ'ה בפאלי, או אניטיה בסנסקריט – העדר מהות גשמית נצחית, או שינוי תמידי.
המוטיב הוא אותו מוטיב – התמודדות עם אבדן ילד, אבל להבדיל מעקדת יצחק, הבודהיזם משתמש באותו מוטיב כדי להגיע למסקנות אמוניות אחרות.
 

התמודדות עם אבדן ילד בסין – בהשוואה לסיפור עקדת יצחק

המסורת הטאואיסטית מספרת סיפור אחר, שלאחרונה אפילו קיבלתי אותו מספר פעמים במייל. אמנם, לא מדובר על התמודדות עם אבדן ילד, אך ברקע הסיפור ברורה החרדה הגדולה לשלומם ולחייהם.
הסיפור מספר על זקן שהיה לו בן יחיד, שבאחד הימים לכד והביא סוס פראי הביתה. כל השכנים אמרו לזקן 'איזה בר מזל אתה!' והוא ענה להם: 'כיצד אתם יודעים?'
למחרת, שבר הבן את רגלו בנסותו לרכב על הסוס. כאשר אמרו השכנים לזקן 'כמה נורא הדבר!' שוב ענה להם הזקן: 'כיצד אתם יודעים?'
ובחלוף יום נוסף באו חיילים לכפר, ולקחו את כל הצעירים לצבא. רק בנו של הזקן נשאר בכפר, בגלל רגלו השבורה.
סיפור זה הינו דוגמא ספרותית לסמל היין והיאנג הטאואיסטי – בכל רע יש טוב, ובכל טוב יש רע. אין דברים מוחלטים.
שוב, הדת עושה שימוש במוטיב של התמודדות עם אבדן ילד יחיד, כמשל הממחיש את צדקת הבסיס האמוני של אותה הדת.
 

סיכום: פרשנות השוואתית של סיפור עקדת יצחק

אנחנו רואים שכל דת – היהדות בעקדת יצחק, הבודהיזם ההודי בסיפור האלמנה וגרגר החרדל, והטאואיזם הסיני בסיפור הזקן ובנו, משתמשים בנושא ההתמודדות של הורה מבוגר עם אבדן בנו היחיד, כדי להדגיש את עיקרי האמונה, ולתת לנו דוגמא לאופן ההתנהגות האמוני אפילו במצבים הקשים ביותר שעלול אדם לפגוש בחייו.
 
© מיכל רון, נובמבר 2006